<h1>סמ"ג לאוין סימן קל"ב</h1>
<h2>דף טז:</h2>
האוכל כזית משרץ המים לוקה מן התורה שנאמר (ויקרא י"א מ"ג) אל תשקצו את נפשותיכם בכל השרץ השורץ ולא תטמאו בהם, הרי כלל בלאו זה שרץ הארץ ושרץ העוף ושרץ המים, ומהו שרץ המים כל (שאינן) [שאינו] בצורת הדגים לא דג טמא ולא דג טהור (ע"פ לשון רמב"ם מאכ"א פ"ב הל' י"ב ע"ש ובכס"מ), ואף על פי שלאו שבכללות אין לוקין עליו (פסחים מ"א ב') זהו במקום שאין שם לאו אלא הוא אבל במקום שיש שם לאו שלא הוא לוקין על כל אזהרותיו (יראים סי' ע' ע"ש). ואמר מר בפרק כל שעה (פסחים כ"ד א' ורש"י) אכל פוטיתא, הוא שרץ המים, לוקה ארבע, הוא לאו זה ולא תטמאו (בהן) [בהם] הרי ב' (ובבשרם) [ומבשרם] לא תאכלו (ויקרא י"א י"א) הרי ג' ולאו רביעי במשנה תורה (י"ד י') וכל אשר אין לו סנפיר וקשקשת לא תאכלו, עוד אומר שם אכל נמלה לוקה חמש, לאוין דשרץ הארץ תמצאם בסדר בסוף פרשת שמיני ושנים מהן הן הלאוין שהזכרנו אל תשקצו [את] נפשותיכם בכל השרץ השורץ ולא תטמאו (בהן) [בהם], והאוכל צרעה לוקה שש, חמש לאוין דשרץ הארץ שהזכרנו ולאו דשרץ העוף הכתוב במשנה תורה (י"ד י"ט) וכל שרץ העוף שקץ [הוא לכם] לא יאכל. ומה שאינו מונה בלאוין דשרץ הארץ הלאו הכתוב בקדושים (ויקרא כ' כ"ה) ולא תשקצו את נפשותיכם בבהמה ובעוף ובכל אשר תרמוש האדמה, מפני שאותו המקרא מדבר בשמנה שרצים דווקא כמו שכתוב אחר כך אשר הבדלתי לכם לטמא, במובדלים הכתוב מדבר [וכן פוסק רבינו יעקב בפרק בכל מערבין (עירובין כ"ח א' תד"ה צירעה בשם ר"י דאורלינש)] וכן מפרש שם במסכת מעילה בפרק קדשי מזבח (ט"ז א'—ב').
